מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מוצפי

החלטה

המבקשים הגישו ביום 27.6.13 ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ר' באום) מיום 26.5.13 (להלן: "פסק הדין"). הערעור הוגש לאחר שמבקשת מס' 1 חויבה לשלם למשיבה סך של 520,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ואגרה.

בפניי מונחת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, דהיינו עיכוב ביצוע התשלום שהושת על מבקשת מס' 1, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין.

עסקינן בתביעה שהגישה המשיבה בבית משפט השלום בחיפה (להלן: "בית משפט קמא") בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה –1975, בגין תאונת דרכים מיום 12.8.97.

מאחר והמבקשים חולקים על סכום הפיצוי, שנפסק למשיבה, הוגשה הודעת הערעור ובד בבד הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. במסגרת הערעור, הגישו המבקשים ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 26.7.11 אשר דחה את בקשת המבקשים להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל) אשר העמיד את נכותה הרפואית של המשיבה על שיעור של 20%.

יצוין, כי המשיבה אף היא הגישה ערעור מטעמה במסגרת ע"א 58136-06-13, כעולה מתגובתה, במסגרתו טענה כי בית משפט קמא טעה בחישוב נזקיה, ופסק לה פיצוי נמוך לנזקים שהוכיחה.

ביום 30.6.13 ניתן צו ארעי המעכב את ביצוע פסק הדין כנגד הפקדת התחייבות בסך של 10,000 ₪ ע"י מבקשת מס' 1 בקופת בית המשפט, כמו כן, הוריתי על הגשת תגובה לבקשה.

משהוגשה תגובה אדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין המונחת בפניי.

טענות הצדדים:

המבקשים טוענים כי סיכויי הערעור טובים בנסיבות בהן שגה בית משפט קמא כאשר דחה את בקשתם להבאת ראיות לסתור את הנכות שנקבעה ע"י המל"ל, ובנסיבות בהן שיעור הפיצוי שנפסק למשיבה בראשי הנזק השונים, הינו שגוי.

המבקשים מפרטים וטוענים כי שגה בית משפט קמא כאשר העמיד את בסיס השכר לחישוב הפסדיה של המשיבה על סך של 9,000 ₪, הן לעבר והן לעתיד, וכי שגה כשפסק לטובת המשיבה פיצוי גלובאלי גבוה בראש נזק של עזרת הזולת, למרות שהמשיבה לא הוכיחה שהוציאה הוצאות כלשהן בראש נזק זה.

עוד טוענים המבקשים כי על אף שקבע בית משפט קמא כי המשיבה מגזימה בתיאור נזקיה וסבלה, וכי מצבה הבריאותי של המשיבה נובע בחלקו ממצבה עובר לתאונה ומתאונות נוספות שעברה, לקביעות אלה אין ביטוי במסגרת קביעת הפיצוי, במיוחד כאשר בית משפט קמא קבע לטובת המשיבה פיצוי מלא לתקופות בהן היתה באי כושר בעקבות תאונות אחרות או בעקבות שמירת הריון וחופשת לידה.

לעניין מאזן הנוחות טוענים המבקשים כי במידה והערעור יתקבל, עלולים המבקשים לעמוד בפני שוקת שבורה ולא לקבל את כספם חזרה שכן המשיבה אינה עובדת כיום, אין לה נכסים; בעלה פוטר מעבודתו והיא מגדלת שני ילדים הסמוכים על שולחנה.

מנגד טוענים המבקשים כי מבקשת מס' 1 הינה חב' ביטוח גדולה, ומשכך אין חשש ממשי שהמבקשים לא ישלמו את סכום פסק הדין, ככל שהערעור יידחה.

לאור האמור, טוענים המבקשים כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין ולחילופין מציעים המבקשים כי סכום הפיצוי שנפסק בפסק הדין יופקד בקופת בית המשפט, עד להכרעה בערעור.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי בניגוד לטענות המבקשים בעלה עובד ומשתכר, וגם היא החלה לאחרונה לעבוד בארגון נכי צה"ל בשכר המחושב לפי שעה אשר עולה על השכר הממוצע במשק. על כן, עותרת המשיבה לדחות את טענות המבקשים כי לא תוכל להשיב את כספי פסק הדין, ככל שהערעור יתקבל.

עוד טוענת המשיבה כי הערעור משולל כל יסוד ובצדק דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, וכי יש לדחות את טענות המבקשים כי היה מקום לפסוק לפי בסיס שכר נמוך מזה שנקבע בפסיקת הפיצוי לעבר.

המשיבה מוסיפה וטוענת באריכות כנגד הטענות בכתב הערעור, כאשר לטענתה היה על בית משפט קמא לפסוק לה פיצוי גבוה מהפיצוי שנפסק, ועל כן, סבורה היא כי דין הערעור שהוגש ע"י המבקשים להידחות.

אשר על כן, טוענת המשיבה כי אין כל הצדקה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר ימנע ממנה לממש את פרי זכייתה, 16 שנים לאחר קרות התאונה, וכי יש לדחות את הבקשה, כפי שהוגשה.

הפן הנורמטיבי: